הרעיון שמאחורי התמונה
״זהב הזמן״ מתחיל בזיכרון המשפחה, במורשת ובקשר של הנכדים לנוכחות הסבתא. כיסא נדנדה הופך לסימן דרמטי לנוכחותה גם כשהיא אינה נראית. החפצים משתתפים בבניית הסצנה והמשמעות.
בימוי ומעברים
החשיבה הבימויית עוסקת בחיבור בין דיאלוג, מוזיקה, תנועה וריקוד. מיקום השחקנים, כניסות ותזמון יוצרים מעברים בעלי תפקיד בסיפור ושומרים על רצף בין הסצנות.
תפאורה כחלק מהסיפור
הכיסא, הבד ורכיבי הבית הישן בונים שפה של מקום וזיכרון. העיצוב מתחשב בשטח המשחק, בקווי הראייה, בתאורה ובתנועה. ניסיונו של אמיר כולל תפאורות במה ופסטיבלים בקני מידה שונים, בהתאם לתנאי המקום וההפקה.
מהבמה לפרסום
הכרזה והטיזר הדיגיטלי ממשיכים את הרעיון הבימתי. החומר המוצג הוא דוגמה לפיתוח חזותי; התיאור עוסק גם ברעיון, בבימוי ובחלל הבמה. תיעוד מקורי של תפאורות שבוצעו יתווסף כשיהיה זמין.